כנראה שזה באמת כמו שאומרים- אין כמו בבית ואכן זה המצב. אין כמו החדר הישן והמיטה האהובה, האוכל של אימא הביתי שאין לו באמת תחליף אפילו לא במעדניה שמתמחה באוכל ביתי , החיבוקים והנשיקות.
אני לא באמת מרגישה שתל אביב היא מקום מנוכר וכל אחד לעצמו אבל כשאני זקוקה לחום ואהבה אני יודעת למי לחזור. אמנם אימא שלי מתלוננת שאני לא מגיעה מפסיק, גם כשאני קופצת לסופשבוע בצפון כל כמה שסועות אבל להורים, בכל גיל שלא נהייה, עדיין נהיה חסרים אם לא ייראו אותנו כל יום.
אז הנה פסח מתקרב וכבר ביקשתי חופש בעבודה כדי להיות בצפון כל המועד. ליהנות מהאוכל הטעים ולחזור להיות קטנה, רק לקצת...