אני כל כך אוהבת את העיר הזאת תל אביב, מה לא נאמר עליה ומה לא דובר בה. אחד הדברים שידעתי מגיל אפס זה שכאשר אגדל אעבור לתל אביב. לא יודעת מה קסם לי בעיר הזאת, בתור חיפאית תמיד העיר הזאת נראתה לי קסומה. כל פעם שהייתי משום מה מגיעה לבקר בה זו הייתה מבחינתי קפיצה קטנה לחו"ל. כשבגרתי אכן עברתי לפה ואני כל פעם מופתעת ומוקסמת מהעיר המופלאה הזאת. יש בה רבדים שונים ומגוונים, ישן מול חדש, מודרני מול וינטאג' והכל קסם פה.

נכון שסיפור התאהבות של בחורה שעובדת בחנות פרחים ובחור שנכנס במקרה לקנות זר נשמע כמו סיפור מסרט הוליוודי? אז זהו שמקווה שזה יקרה לי במציאות. שלשום נכנס לחנות איזה בחור לקנות זר פרחים, בהתחלה את אוטומטית חושבת שהוא קונה לחברה שלו אבל הוא די מהר הבהיר שהוא קונה לאמא שלו. הוא בדרך להורים שלו ולאמא שלו יש יום הולדת אז החליט להפתיע אותה עם זר. ברור שזה המיס את ליבי, התחלנו קצת לקשקש כל אחד קצת סיפר על עצמו ובסוף השיחה לפני שהלך אמר שהיה שמח עם נמשיך לדבר או לשתות קפה יחד
הוא היה כל כך חמוד שכמובן שהסכמתי, גם חמוד, גם חכם וגם קונה פרחים לאמא, זה לגמרי בחור להביא אותו להורים
נתתי לו את הטלפון שלי ואני עכשיו מחכה שיתקשר
מקווה שיהיה לזה סוף טוב כמו סרט הוליוודי טיפוסי

בדרך כלל כל הדירות של שותפים או שותפות נראים די זוועה, בואו נודו בזה, כל אחד מביא רהיטים וחפצים שאנשים אחרים רצו להיפטר מהם והבית נראה כמו קולאגל' אחד חסר טעם, בלי עיצוב ועם רהיטים בלויים
מודה, הדירה שלי ושל השותפות שלי לא רחוקה מזה, אני משתדלות לשמור על ניקיון וסדר כמה שאפשר אבל עדיין הדירה מעוצבת בחוסר טעם ויש הרבה דברים שהיה עדיף לזרוק
השבוע הסכמנו כולנו שאי אפשר לשבת יותר על הספה, היא מלאה בכתמים, בשיער של סוני החתול ואולי כדאי שנחליף אותה במשהו חדש ולא יקר.
נכנסנו לאינטרנט ומצאנו מערכות ישיבה יפות ולא יקרות באתר של ערוץ הקניות, גם זה מתחלק בין שלושתינו אז זה סכום ממש סביר שכל אחת תוציא כדי שנשב יותר בכיף בסלון, סך הכל זה עדיין הבית שלנו, ואנחנו נמצאות בו הרבה שעות ביום ויהיה יותר כיף לכולן גם אם נשב על משהו יפה ואסטטי
כשנפרק את השותפות מקסימום נמכור אותה לשותפים שייכנסו או לאנשים אחרים
אני חושבת שזאת תהיה קנייה מוצדקת ונכונה

אני שמה לב לאחרונה לתופעה חדשה שאני לא מחבבת בעצמי, אני מאבדת מהר את הסבלנות מול הלקוחות. כאילו, בהתחלה כשהתחלתי לעבוד כאן הייתי העובדת הכי סובלנית שתמצאו בכל העולם, יכולתי להשקיע בכל לקוח שעות אם היה צריך, בלי טיפת נרווים.

אבל עכשיו, אם מישהו לא בא לי טוב אני שמה לב שנהיה לי טון חסר סבלנות כזה, עוקצני ומזרז. אני חייבת לעבוד על עצמי ולמצוא איזו דרך להירגע, זה ממש לא במקום. אני גם עלולה עוד איזה יום להתפרץ על מישהו, והדרך מכאן ללמצוא עבודה חדשה תהיה קצרה. אני אוהבת את העבודה שלי, חייבת לעבוד על זה.

הבוסית שלי קראה לי הבוקר לשיחה. בהתחלה ממש נבהלתי, אני אפילו לא יודעת למה, אולי כי שיחה עם בוס זה בד"כ משהו שלילי ומפחיד.

בכל אופן, היא אמרה לי שהיא מאוד מרוצה מהעבודה שלי ומזה שאני מגדילת ראש תמיד, היא אמרה שקשה לסמוך על עובדים ושאני נותנת לה את כל הסיבות יום יום לבטוח בי ולרצות עוד עובדים כמוני. בקיצור, היא מציעה לי להפוך למנהלת משמרת בחנות, התפקיד כולל העלאה בשכר (לא המון אבל עדיי העלאה) וגם פנסיה תקציבית של כלל, ועוד כמה דברים שקשורים בהטבות של עובדים בכירים.

ביקשתי ממנה אישור לחשוב על זה ולחזור אליה מחר עם תשובה, לא כי אני לא רוצה אלא כי דבר ראשון אבא שלי לימד אותי להישאר פוקר פייס בדברים כאלו. עבדנו על זה שעות ארוכות, ודבר שני, אני לא בטוחה שאוכל גם להשקיע את כל כולי וגם ללמוד, אז זה כן משהו שאני צריכה להחליט.

כבר שמעתי על התופעה של בניית בתים ממכולות, אז דיברו על זה בשביל בניית מעונות לסטודנטים אבל אני יותר ויותר שומעת גם על אנשים שבונים ממש את הבתים שלהם ממכולות, ויש עיצובים מדהימים..

זה למשל בית של שני אנשים מיוחדים שבנו ועיצבו בית מיוחד במינו מכמה מכולות מחוברות - http://www.mako.co.il/living-rooms/other-home/Article-030ee0c464d1541006.htm?sCh=5aa6b74b46828310&pId=1745423826

העיצוב מדהים, ואם זה ממכולות לא אכפת לי גם בית כזה! בטוח זה פותר הרבה דברים מבחינת קניית בתים במדינה שלנו, נכס מדהים, מגניב ובעיקר זול יחסית כנראה.  בטח בחו"ל זה תפס תאוצה הרבה יותר מהארץ אבל נחמד לדעת שיש כבר אנשים שעשו את זה, אולי יום אחד זה יהיה הרבה יותר מוכר ואז ארגיש בנוח גם לנסות, כמובן, בתנאי שיהיו לי אמצעים.

אחד הדברים שאני מאוד אוהבת שעושים במדינה שלנו ובכלל כמעט בכל העולם אולי חוץ מסין זה השילוב של מודרניזציה וביניינים עם הטבע, אצלינו בארץ אפשר לראות את זה מאוד טוב איך ליד כל בניין או באמצע השדרה ובאיי תנועה יש תמיד ירוק בעיניים, אנחנו יכולים לחיות חיים גשמיים לגמרי ולשבת המשרד כל היום (לא אצלי, תודה לאל) אבל בסוף היום כשאנחנו יוצאים לרחוב אנחנו רואים קצת ירוק בעיניים וזה מוריד את סף המתח והלחץ בבודאות.

שמחה שזה עדיין ברור לכולם שהצמחים והפרחים הם חלק עיקרי וחשוב בחיים שלנו בדיוק כמו אדריכלות ובנייה..

אני חושבת שככל שאתה מתעסק יותר עם פרחים כך אתה נדהם יותר מכוחם של המים. יש מים- יש חיים, אין מים- הכל גווע ומת במהרה. גם הצמחים, גם אנחנו. תחשבו כמה הזוי זה אבל אנחנו מורכבים מלמעלה מ- 85% מים. לא סתם אנחנו מרגישים רוגע כשאנחנו באמבטיה או בבריכה. אני חושבת שכשאלד אעשה זאת בתוך בריכה, ראיתי כבר כמה כתבות וסרטונים על זה. יו, הפוסט הזה עושה לי חשק לשתות :)